בדרום מזרח, בשטח השיפוט של ראש העין, נמצא האתר מגדל צדק. המגדל מתנשא לגובה של 141 מטר, ומאפשר תצפית נפלאה על מישור החוף ועל הרי שומרון. ניתן להגיע אליו בדרך העולה מזרחה מכביש ראש העין-נחשונים, ליד האנדרטה ללוחמי מלחמת העצמאות. במקום עומדת מצודה ששמרה על מעבר אפק בצדו המזרחי, ובה שרידים מהתקופה הרומית, הביזנטית, הערבית והצלבנית.
באתר אפשר לראות אבנים עתיקות, שצבען כהה, ואבנים קטנות ובהירות מהתקופה הערבית המאוחרת.
בכניסה לחצר המצודה יש משקוף אבן ועליו כתובת הקדשה ביוונית. בכתובת נכתב: "מרטיריון (מקום מות קדושים) של הקדוש קיריקוס" משקוף זה נשדד מכנסייה ביזנטית או ממבנה קבורה ביזנטי ושובץ בשימוש משני במצודה הצלבנית שנקראה: "מיראבל" - פלא היופי.
מבעד לאשנבי הירי במצודה ניתן לצפות לעבר מישור החוף והשומרון.
המקום נזכר לראשונה במקורות בהקשר לסיפור התבצרות הקנאים כנגד צבא קסטיוס גאלוס, שחנה באנטיפטרוס. המצודה נבנתה בראשית המאה 12-ה בידי משפחת איבלין. בשנת 1187 נכבש המקום בידי אל עדאל, אחיו של צלאח א-דין. בשנת 1191 הרסו המוסלמים את המבצר והוא נבנה מחדש בתקופה הממלוכית.
במאה ה- 19 הוקם במקום כפר ערבי בשם מג’דל צאדק, על שם השליט צאדיק גמאעיני, שבא מן הכפר גמאעין שבשומרון.
בחלק האחר של המבנה יש גוש מבנים נפרד, קטן יותר, ובו פתח המקושט בגילופים באבן.
הדרך ממשיכה לעלות לגוש המבנים המרכזי, אשר דרכו ניתן להביט לעבר פתח תקוה וכפר נזבא. ממזרח למגדל צדק נמצאות מחצבות מגדל צדק, אשר סיפקו את חומרי הבנייה לכל גוש דן החל משנות ה-20. המחצבות היו בבעלות יהודית.
במאורעות תרצ"ו חדרו למקום כנופיות ופגעו במחצבות. ההתנכלויות הקשות והבלתי פוסקות גרמו לנטישת המחצבות. ב-1937 דחקו את הפורעים פלוגות נוטרים של ההגנה בפיקודו של יצחק שדה, את הפורעים והפעילו מחדש את המחצבות (ראה קובץ "סיפורי לוחמים").